א. ערר המדינה לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, על החלטותיו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט רוזן) מן הימים 6.10.05 ו-22.11.05 בב"ש 93261/05, בגדרן דחה את בקשת העוררת לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים בת"פ 1152/05 והוחלט על שחרורו בתנאים מגבילים.
ב. (1) ביום 25.9.05 הוגש נגד המשיב, נתין זר מתורכיה בן 29, כתב-אישום בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב המייחס לו עבירות של אינוס, תקיפת בן-זוג, איומים והתפרצות בכוונה לבצע פשע לפי חוק העונשין, תשל"ז-1977.
(2) לפי הנטען בכתב האישום, בתוך תקופה של כחמישה חודשים, ביצע העורר עבירות מין ואלימות כלפי המתלוננת, בת-זוגו מזה כמחצית השנה, נתינה זרה מהפיליפינים. העורר אנס כנטען את בת-זוגו, תקף ופצע אותה, התפרץ לדירה בה שהתה בעודו בגילופין במטרה לתקוף אותה ולאיים עליה, שלף סכין למולה ואיים עליה כי יהרוג אותה.
(3) ביום 6.10.05 קבע בית-המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר נגד המשיב, ואולם נוכח עוצמתן המוחלשת של הראיות לכאורה - הנלמדת מכך שהמשטרה לא הצליחה לגבות עדות מחברתה של המתלוננת וכן מן השיהוי בהגשת תלונתה למשטרה, ונוכח מורכבות היחסים בין בני-הזוג, ראוי לשקול חלופת-מעצר. ביום 22.11.05 הורה בית-המשפט המחוזי לשחרר את המשיב בתנאים מגבילים שיכללו מעצר בית מוחלט בדירתו בראשון-לציון בפיקוח ובערבות של חברו, נתין תורכי אף הוא, בערבות עצמית וצד ג' על-סך 50,000 ש"ח, ובפיקדון כספי של הערב על-סך 7,500 ש"ח. הותר למשיב לצאת לעבודתו בחברה קבלנית - שהביעה רצונה להמשיך להעסיקו - בפיקוח צמוד של הערב, ונאסר עליו ליצור קשר עם המתלוננת וכן להתקרב למרחק קטן מ-500 מטרים מכל מקום שבו היא שוהה.
(4) כאן המקום לציין, כי תסקירי שירות המבחן זיהו חשש למסוכנות (חרף ביקורי המתלוננת בבית המעצר), וכן לא נחה דעתם מיכולת הפיקוח של הערב המוצע, חרף רצונו הטוב.
(5) בערר המדינה נטען, כי קיימות ראיות לכאורה בעוצמה גבוהה דיה נגד המשיב, וכי אין בקשיי המשטרה לגבות עדות מחברתה של המתלוננת או בשיהוי בהגשת תלונתה כדי לפגום במהימנות התלונה. עוד נטען כי קמה נגד המשיב חזקת מסוכנות הנלמדת מטיב המעשים המיוחסים לו, וכי אין בחלופה שהוצעה כדי לאיין את המסוכנות, נוכח הימנעות שירות המבחן מלהמליץ על חלופה זו.
ג. (1) בדיון הוסיף וטען בא כוח המדינה, תוך פירוט מתוך הראיות, כי לא היתה החלשה בעוצמתן, החל מן התלונה הראשונית והמשך לתלונה המאוחרת יותר בדבר האונס; התלונה בדבר האונס אכן הושהתה, אך דבר זה ניתן להלמו כשהמדובר בדינמיקה בין בני זוג וכאשר תלונה מוגשת אך משהגיעו מים עד נפש. אכן, עדות חברתה של המתלוננת שאת שמה מסרה, לא נגבתה, אך אין לראות בכך כנטען פגימה בראיות, שכן כשהמדובר בעובדים זרים לעתים יש חשש מהעדה בגלל סיבות הקשורות באורח שהייתם בארץ. לשיטת המדינה, עולה מסוכנות המשיב מן התסקיר, בשל האובססיביות כלפי המתלוננת והפוטנציאל לפגיעה הקשה יותר חלילה; יש להגן על עובדים זרים החוסים בצלה של המדינה.
(2) בא כוח המשיב הלין על הדרך שבה נערכה החקירה ועל תיעודה הלקוי, לשיטתו, וציין כי המשיב היכה על חטא באשר לדברים מסוימים בהתנהגותו שלא היו ראויים והיתה בהם אלימות. אין המדובר, לשיטת המשיב, באובססיביות. אכן, כשהיה המשיב בסערת רגשות התנהג, שלא כראוי, אך אין כוונה לשוב אל המתלוננת. אשר לחלופה, המדובר בעובד זר אחר כמפקח, שלא יסכן לשווא את כספו אשר הוא מטרת היותו כאן, וכך גם המשיב. המתלוננת אף ביקרה את המשיב במעצרו.
ד. (1) עיינתי שעה ארוכה בראיות אחת לאחת. וסבורני כבית המשפט קמא, כי מחד גיסא ישנן ראיות לכאורה ועמן קמה עילת מעצר; ומאידך גיסא, מערכת היחסים המורכבת בין המשיב למתלוננת, העולה מן הראיות ומן הטיעונים, מצדיקה לתור אחר חלופת מעצר. לדעתי אכן יש קושי של אי ודאות בערב שהוצע; אמנם זהו במידה מסוימת מצב קיומי העולה מהימצאם בקרבנו של עובדים זרים שאין להם בני משפחה, קרוב וגואל, ומגוון ידידים, אני מניח כי יש רצון טוב והעובד הזר הערב גם לא יסכן עצמו ושהותו בהפרת התחייבות. עם זאת נראה לי, כי יש מקום בנסיבות לפיקוח הדוק יותר מאשר של ערב זה בלבד, ולוא מכיוון שהוא אדם עובד וספק אם יוכל "להיסגר" בשעות הערב יום יום ובסופי שבוע. לפיכך יתבקש שירות המבחן למבוגרים לשוב ולהידרש לנושא, ולבדוק את האפשרות לחלופה אחרת ולמצער לערב נוסף שיוכל להחליף את הערב המוצע בשעת הצורך (אף הוא יכול להיות עובד זר), או כל אמצעי אחר שיתרום להפגת החשש. התסקיר המשלים יונח תוך שמונה ימים על שולחנו של בית המשפט קמא, שיידרש אליו ויחליט כנחוץ.
(2) כשלעצמי נראה לי בנוסף, כי התיק העיקרי ראוי שיישמע לעיצומו בבית המשפט מהר ככל האפשר, שכן הדעת נותנת כי - גם על פי מה שמודה בו המשיב בפה מלא, ובהנחה שלא יהיו גילויים חדשים ומפתיעים - ספק רב אם ימשיך לשהות בישראל לאחר תום המשפט, או לאחר ריצוי העונש אם יורשע וייגזר דינו למאסר (ואיני מביע כמובן כל דעה לגופם של דברים). נראה לי כי הדרך הנקיה והראויה לטפל בתיק היא הקדמת הדיון בתיק העיקרי; שמיעתו גם צפויה להיות קצרה (אף אם לא יושג הסדר טיעון), שכן ישנה עדה מהותית אחת, המתלוננת, ותו לא, מעבר לאנשי המשטרה. מצב "אנדרוגני" מתמשך של שחרור חלקי והמתנה ארוכה אינו בריא. מוצע כי התביעה תשקול פניה לבית המשפט לצורך זה, גם בהתחשב בהיותה של המתלוננת עובדת זרה.
(3) הערר מתקבל במובן האמור לעיל, קרי, הזמנת תסקיר משלים משירות המבחן והבאתו להחלטת בית המשפט קמא.
ניתנה היום, כ"ח במר חשון תשס"ו (30.11.05).
ש ו פ ט
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. לח